הוסף את השיתוף של כפתורי כפתורים ל- facebookfacebookfacebookshare ל- twittertwittertwittershare ל- pinterestpinterestpinterestshare to moreaddthismore
לאחרונה בחרנו שליאו היה זקן מספיק כדי להמשיך בריצה
איתנו. אפילו רכשנו אחת מאותן רצועות שמתחברות לנקודה שלי עבור א
ריצה ללא ידיים. זו הייתה חוויה, להצהיר הכי פחות. עד כה, ליאו אוהב
זה! עד שהוא יבחר שהוא ייעשה, כלומר. בהתחלה, הוא סביב
מקום. הוא רץ מקצה אחד של הרצועה לקצה השני כמו גם באופן ספורדי
עוצר לסמן את אזורו מכיוון שהוא בהחלט צריך להודיע לכלבים אחרים
הוא היה שם. כמו כן יש לו תרגול מצוין לרוץ ישירות מולי אז אני
צריך לנסות באופן פעיל וגם לא לנסוע עליו.
אפילו כשאני מעבר לצד אחד, הוא נע איתי.
למרבה המזל, ברצועת האמצע הזו יש הלם לוקח את התפקוד כך
כשליאו ממריא זה לא כל כך רע. אם כי כשראה ברווז לפני כמה ימים
הוא כמעט הוריד אותי. הוא משתפר הרבה יותר בזה, כמו גם אני משתפר הרבה יותר
סריקת האזור לברווזים כמו גם סנאים.
אחרי כעשרים דקות לתוך הריצה, ליאו גובר על זה כמו כן
מוכן ללכת הביתה. הוא יירוץ בשמחה לכיוון הבית, אולם אם אנחנו
פנה מהבית, הוא תופס מייד את הרצועה בשטח שלי (כן,
הוא כל כך גבוה) כמו גם מנסה להפנות אותי לעבר הבית.
החלק המשעשע הרבים של הריצה הוא האינטראקציה של ליאו
עם הממטרות. מכיוון שאנחנו רץ בבקרים, אנו בדרך כלל תופסים אצווה של
ממטרות משקים את הדשא בשלב מסוים. לליאו יש יחסי אהבה/שנאה
איתם. הוא אוהב להקפיץ לתוכם, אולם ברגע שהמים פוגעים בו הוא
ממריא. כמו כן הוא ינסה לתפוס את המים הגשמים עליו. זה כל כך מצחיק
שעון.